בדיקת שתן היא בעלת ערך באבחון רפואי, בדיקת סמים וחקירות משפטיות, אך זיוף מדגם יכול להשפיע על דיוק התוצאות. לכן, זיהוי זיוף שתן הוא חיוני להבטחת אמינות הבדיקה.
שיטות זיוף נפוצות
זיוף שתן כרוך בדרך כלל בדילול, הוספה כימית או החלפת דגימה. דילול כולל הפחתת ריכוז חומר המטרה על ידי שתיית כמויות גדולות של מים; זיוף כימי כולל הוספת חומרים כגון אקונומיקה, חומצה אצטית או מלח כדי להפריע לבדיקה; והחלפת דגימות עשויה להיות כרוכה בשימוש בשתן מן החי, שתן סינטטי או תמציות צמחים.
שיטות זיהוי
1. בדיקה גופנית: התבוננו במראה השתן. שתן רגיל צריך להיות צהוב בהיר ושקוף. צבע לא תקין (למשל, כהה מדי או בהיר מדי), עכירות או נוכחות של משקעים עשויים להצביע על זיוף. ריחות חריגים (למשל, ריח כימי חריף) הם גם סימנים מחשידים.
2. בדיקה כימית: רצועות בדיקה משמשות למדידת pH, משקל סגולי וכימיקלים ספציפיים. pH תקין בשתן הוא בדרך כלל בין 4.5 ל-8.0, ומשקל סגולי הוא בין 1.003 ל-1.030. ערכי pH קיצוניים (למשל, גבוהים מדי או נמוכים מדי) או משקל סגולי חריג (למשל, עקב דילול יתר) עשויים להצביע על זיוף. בנוסף, בדיקת השתן עבור חומרים משמרים (למשל, פורמלדהיד, ניטריטים) או שאריות כימיות חריגות (למשל, אקונומיקה) יכולה לספק אישור נוסף.
3. ניתוח סמנים ביולוגיים: מנתח רכיבי שתן טבעיים כגון קריאטינין, חנקן אוריאה ואלקטרוליטים. רמת קריאטינין נמוכה (<20 mg/dL) may indicate overdilution or substitution of urine. An abnormal urea nitrogen to creatinine ratio can also be indicative.
4. ניתוח איזוטופים וספקטרוסקופיים: טכניקות מתקדמות כגון ספקטרומטריית מסה או ספקטרוסקופיה אינפרא-אדום יכולות לזהות עקבות נואפים בשתן, כגון מטבוליטים לא-אנושיים בשתן סינטטי.
בדיקת זיוף שתן דורשת שילוב של תצפית פיזית, ניתוח כימי והערכת סמנים ביולוגיים. מעבדות צריכות לקבוע נהלי קבלה ובדיקה קפדניים של דגימות, תוך שילוב טכניקות מרובות כדי לשפר את דיוק הזיהוי ולהבטיח את מהימנות תוצאות הבדיקה.