בדיקת שתן היא כלי חשוב לאבחון קליני ולבדיקת שימוש בסמים, אך הדיוק של תוצאותיה רגיש לזיוף. בשנים האחרונות המשיכו להתקדם טכנולוגיות גילוי זיוף שתן, כאשר מחקרים מתמקדים בזיהוי חומרים נואפים, פיתוח שיטות זיהוי מהירות ויישום סמנים ביולוגיים.
הזיהוי המסורתי של זיוף שתן מסתמך בעיקר על ניתוח פיזיקוכימי, כגון pH, משקל סגולי, לחץ אוסמוטי ותגובות ריאגנטים כימיים. לדוגמה, pH חריג (גבוה מדי או נמוך מדי) עשוי להצביע על תוספת של חומרים חומציים או אלקליים, בעוד משקל סגולי לא תקין עשוי להעיד על זיוף מים. בנוסף, תגובות חיזור יכולות לזהות חומרים מזיקים נפוצים כגון אקונומיקה, חומצה אצטית או צבעים מלאכותיים. עם זאת, לשיטות אלו רגישות מוגבלת והן ניתנות לעקיפה בקלות.
עם התקדמות הטכנולוגיה האנליטית, כרומטוגרפיה-ספקטרומטריית מסה (למשל, GC-MS, LC-MS/MS) וטכניקות ספקטרוסקופיות (למשל, ספקטרוסקופיה אינפרא אדום, ספקטרוסקופיה ראמאן) הפכו ליותר ויותר מיינסטרים. טכניקות אלו יכולות לזהות במדויק חומרים אקסוגניים בשתן, כגון מדללים, חומרי מיסוך או חומרים המפריעים למטבוליטים. לדוגמה, LC-MS/MS יכול לזהות ריכוזים נמוכים ביותר של מטבוליטים של תרופה, ובכך לקבוע אם השתן דולל או הוחלף. יתר על כן, ספקטרוסקופיה אינפרא אדום של פורייה (FTIR) יכולה לסנן במהירות עבור זיוף על ידי ניתוח טביעת האצבע הכימית הכוללת של שתן.
בשנים האחרונות, מחקר סמנים ביולוגיים סיפק תובנות חדשות לגבי גילוי זיוף. שינויים בריכוזים של חומרים אנדוגניים בשתן (כגון קריאטינין וחנקן אוריאה) יכולים לשקף בעקיפין זיוף. לדוגמה, רמות קריאטינין נמוכות באופן חריג עשויות להעיד על דילול שתן מוגזם. יתר על כן, אלגוריתמים של למידת מכונה בשילוב עם נתונים מרובי-אומיקה (כגון מטבולומיקה) נחקרים לצורך זיהוי מושכל של דפוסי זיוף, שיפור דיוק הזיהוי ואוטומציה.
בעתיד, טכנולוגיית זיהוי זיוף שתן תתפתח לקראת רגישות גבוהה, מהירות, ניידות ואינטליגנציה כדי לטפל בשיטות זיוף מורכבות יותר ויותר ולהבטיח את מהימנות תוצאות הבדיקה.